הגובה הסופי אליו מגיע הילד עם סיום הגדילה הוא סך כל הגדילה שהתרחשה בתקופות חייו השונות. ילדים גדלים באופן די צפוי מראש עם נטייה חזקה לשמור על תבנית גדילה קבועה. מהלך הגדילה התקין בילדים מתאפיין בארבע תקופות גדילה: הגדילה התוך רחמית- תקופת ההריון, הינקות – מהלידה עד גיל מספר חודשים, ילדות – עד תחילת ההתבגרות והתבגרות – מתחילת ההתבגרות עד סיום הגדילה. סיום הגדילה אינו מתרחש בגיל מסוים. הוא נקבע עם התגרמות סחוס הגדילה שבעצמות הארוכות.
במושג גדילה אנו מתייחסים לשינויים בגודל איברים אותם ניתן למדוד בקילוגרמים או בסנטימטרים. למשל אורך התינוק או משקל התינוק או היקף הראש. כמו בין מבוגרים כך גם בין ילדים בריאים בגילאים השונים יש הבדל במידות הגוף. טווח הנורמה של הגובה והמשקל בגילאים שונים בבנים ובבנות הוא רחב. כדי להעריך אם ממדי הילד הנבדק הם בתחום התקין משווים אותם למדדים המצויים בעקומות הגדילה.
הגורם החשוב ביותר המשפיע על קומתו של האדם הוא הגורם התורשתי, אולם אין מדובר ב"גן גובה" אחד שמקבל הילד מכל הורה, אלא במערכת של גנים שיחסי הגומלין ביניהם משפיעים על התוצאה הסופית. עם זאת, הגדילה מושפעת גם מגורמים נוספים רבים כשהחשובים ביניהם הם מצבו התזונתי של הילד, מצבו הבריאותי הכללי והמערך ההורמונלי שלו. מכאן שהגדילה מהווה מדד חשוב למצבו הבריאותי של הילד.
כדי להעריך אם דגם הגדילה של הילד תקין, יש לעקוב באופן סדיר אחרי משקלו והגובה שלו. לשם כך יש לבצע מדידות תקופתיות ומדויקות של גובה ומשקל עם ציון התאריך בעת המדידה. בעזרת מדידות אלו ניתן לצייר את קו הגדילה של הילד על עקומת הגדילה. סטייה של קו הגדילה מהדגם התקין יכולה להיות הביטוי הראשון למחלות כלליות או להפרעות הורמונליות.
קיימים מספר רב של הורמונים המשתתפים בתהליך הגדילה. הגורמים ההורמונליים העיקריים בחיים העובריים הם: IGF-Iו- IGF-II האינסולין והלפטין. הגורמים ההורמונליים העיקריים מן הלידה ועד תחילת גיל ההתבגרות הם: הורמון הגדילה וה- IGF-I (עיקרי) וטירוקסין – הורמון בלוטת התריס (משני). בגיל ההתבגרות להורמוני המין תפקיד מכריע בגדילה, בנוסף להורמון הגדילה והטירוקסין. הורמונים נוספים המשתתפים בתהליך הגדילה כגון הלפטין והאינסולין.
מחלות גנטיות שונות משפיעות אף הן על הגדילה לגובה: בחלק מן המקרים מדובר במחלות עצם בהן חלק ממהות המחלה היא הפרעה בהתארכות העצמות וקיימות גם תסמונות גנטיות שונות בהן יש קומה נמוכה. בחלק מן התסמונות הסבה להפרעה בגדילה ידועה אך ברובן הקומה הנמוכה אינה ידועה ונחשבת כחלק מן התסמונת.
גם לסביבה השפעה מכרעת על תהליך הגדילה. השפעה זו נותנת אותותיה בכל תקופות הגדילה אך עיקרה היא בחיים העובריים. ואולם, גם בחיים שלאחר הלידה יש לסביבה תפקיד חשוב בגדילה ובהתפתחות.
לתזונה מרכיב מכריע בהשפעה על הגדילה בכל שלביה ובעיקר בתקופות בהן הגדילה מואצת כמו בגיל ההתבגרות. תזונה מאוזנת, המכילה כמויות מספיקות של כל אבות המזון, הויטמינים והמינרלים, חשובה להשגת משקל תקין, לגדילה האורכית ולבניית מסת העצם והשרירים. לכן מצבי חסר תזונתי משמעותיים, עם ירידה מתחת לרף מסוים יכולים להתבטא בהפרעה בצמיחה. בנוסף, כל מחלה כרונית קשה – מחלת לב, כליות, מחלת דם או מחלה של מערכת העיכול הפוגעת בספיגה של חומרי המזון תגרום להפרעה בגדילה.
קומה נמוכה
קומה נמוכה מוגדרת כאשר גובה הנבדק נמדד ונמצא מתחת לאחוזון 10 בעקומות הגדילה המתאימות לאוכלוסייה אליה הילד שייך. קומה נמוכה קיצונית מוגדרת כשגובה הנבדק נמצא מתחת לאחוזון 3 לגיל ולמין. זוהי כמובן הגדרה סטטיסטית שרירותית וקומה נמוכה הוא לפיכך מושג יחסי. ההגדרה של קומה נמוכה שונה בארצות שונות, שכן הנורמות של גובה וקצב גדילה שונות בין גזעים שונים באזורים שונים בעולם. הבדלים אלו נובעים משוני גנטי וכן מתזונה שונה (בארצות קולטות עליה כמו ישראל יש קושי לפיכך בהגדרת אוכלוסיית הנורמה).
יש שתינוקות נולדים קטנים לגיל ההריון, וזאת כאשר משקלם ו/או אורכם בלידה הם פחות מאחוזון 3 לגיל ההריון. כ- 85% מתינוקות אלו גדלים בקצב מואץ לאחר הלידה ומדביקים את הפער: רובם עושים זאת עד גיל חצי שנה, וחלקם עד גיל שנתיים. יתרתם (כ-15%), שלא הדביקו הפער עד גיל שנתיים כבר לא יעשו זאת.
טיפול בילדים עם קומה נמוכה
כאשר ההפרעה בגדילה היא משנית למחלה כרונית עיקר הטיפול הוא טיפול במחלה הבסיסית, עם דגש על תזונה מספקת. בחסר של הורמון בלוטת התריס ניתן ההורמון התחליפי בכדורים. עם תיקון החסר יחול בד"כ שיפור מרשים בקצב הגדילה.
כאשר מדובר בילדים עם קומה נמוכה קונסטיטוציונלית דהיינו ילדים הנמוכים בכל תקופת הילדות כשאין הפרעה הורמונלית או מחלה כללית אחרת, תהליך ההתבגרות מביא עמו האצה בגדילה ולכן אין צורך להתערב. לכן במרבית המקרים דרושים רק הסבר ותמיכה לילד ולמשפחתו. לעיתים האיחור בהתבגרות ובגדילה כרוכים בדימוי גוף נמוך, חוסר ביטחון ובידוד חברתי וכשהמצוקה הזו קשה, ניתן לטפל לתקופה קצרה בהורמון מין.
אצל ילדים עם חסר של הורמון הגדילה הטיפול מיועד להאיץ את גדילתו של הילד ולשפר את קומתו ולהביאה אל בתחום התקין בהתאם לגילו ולקומת הוריו, ולהשיג קומה סופית תקינה. להורמון הגדילה, בנוסף לתפקידו בוויסות הגדילה, השפעות על וויסות היחס בין רקמת שומן לשריר בגוף ועל חילוף החומרים. בילדים שגדילתם תקינה למרות חסר מוכח של הורמון גדילה (כגון ילדים שעברו כריתה של בלוטת יותרת המוח) יש לשקול מתן הורמון הגדילה בשל ההשפעות על יחס רקמות הגוף ועל חילוף החומרים. הורמון הגדילה מיוצר כיום בשיטות של הנדסה גנטית, והטיפול המקובל הוא בזריקה תת-עורית יומית הניתנת לפני השינה.
אין הסכמה בינלאומית מהו המינון המיטבי לטיפול בחוסר הורמון גדילה. כאשר חסר הורמון הגדילה מלווה בחסר של הורמונים נוספים המופרשים מבלוטת יותרת המוח, יש לתת טיפול תחליפי לכל החסרים.
ילדים נמוכי קומה שנולדו קטנים לגיל ההריון ולא הדביקו את הפער בגובה מטופלים אף הם בהורמון גדילה ולאחרונה אישר מנהל התרופות האמריקאי לטפל בהורמון גדילה גם בילדים נמוכי קומה מסיבה לא ידועה אשר קומתם מתחת לממוצע לגילם ב-2.5 סטיות תקן לפחות וצפי קומתם הסופית הוא נמוך מ-160 ס"מ בבנים ופחות מ-148 ס"מ בבנות.
טיפול בהורמון גדילה בהתוויה של קומה נמוכה מסיבה לא ידועה מעורר שאלות קשות –מוסריות אתיות וכלכליות. הטיפול יקר, מצריך זריקה יומית למשך שנים, והתוצאה הסופית (כמה סנטימטר ירוויח המטופל מן הטיפול) איננה ניתנת עדיין לניבוי אינדוידואלי. נוסף על כך אין עדיין די נתונים על תופעות הלוואי המאוחרות של טיפול ממושך בהורמון גדילה באוכלוסיית ילדים זו, ואין יודעים מהי ההשפעה הפסיכולוגית של טיפול ממושך בהזרקות בילד שהוא בעצם נמוך אך בריא.
בתחילת הטפול יש להיות ערניים לתופעות לוואי שיכולות להיגרם מן הטיפול ולכן יש להיות במעקב במרפאה האנדוקרינית במהלך הטיפול בהורמון גדילה. בשנתיים הראשונות לטיפול צפוי קצב גדילה מהיר פי שתיים עד ארבע מן הקצב לפני טיפול. מצופה שהתוספת בגובה תהיה של אחת עד שתי סטיות תקן מן הקומה לפני טיפול.
התגובה בשנה הראשונה לטיפול היא טובה יותר ככל שגיל המטופל צעיר יותר, ככל שרמות הורמון הגדילה נמוכות יותר וככל שמשך הזמן בו סבל המטופל מחסר הורמון גדילה היה ארוך יותר. הטיפול נמשך עד תום הגדילה (נקבע לפי גיל העצמות: 15 בבנות ו-17 בבנים).
באדיבות דוברות מרכז שניידר לבריאות ילדים, מקבוצת הכללית
