הפעם הראשונה שהורדתי כמות משמעותית של קילוגרמים ממשקלי הייתה איך לא, בגיל ההתבגרות. זו גם הייתה התקופה שבה משקלי היה הנמוך ביותר מאי פעם. בעודי נהנית מגזרה מינימאלית ומחצאיות מינימאליות, ראיתי באקט של ההיפטרות מהבגדים במידות הישנות סוג של טקס שמאחוריו אמירה. "לשם אני לא חוזרת".
אבל מחשבות לחוד ומציאות לחוד.
אז עדיין לא הערכתי את משמעות סיגול ההרגלים שאיתם אוכל לחיות לעד, או פשוט האמנתי שעם פריכית בבוקר, תפוח בצהריים ויוגורט בערב אחיה לנצח.
כאמור בטור הקודם, אמונה לחוד ומציאות לחוד. כמה שנים אחר כך מצאתי את עצמי מחדשת מלתחה שלמה במידות הולכות וגדלות.
בפעם הבאה שירדתי במשקל, מיותר לציין שגם אז האמתי שזה לנצח?, כבר העברתי לאמא את כל מה שלא התאים. וכך לאורך השנים אספתי בגדים בשלל מידות לכל צרה שלא תבוא. הקפדתי לעשות בחירה קלאסית שתשתלב בכל טרנד. היו תקופות בהן המכנסיים הענקיים העלו אבק אי שם במחשכי הבוידעם, והיו תקופות שהבגדים הקטנטנים חיכו לתורם להילבש.
מציאוּת של שמנים.
לפני שנים אחדות, פגשתי וירטואלית את מאיה. מאיה הייתה הספונסרית שלי ע"פ שיטת ה AA לגמילה מאכילה כפייתית. לא רציתי ללכת לשם ולא הלכתי. מאיה שהייתה צריכה ע"פ שלב הגמילה שלה בעשרת הצעדים לחנוך נגמל צעיר, זיהתה את הצורך שלי במדריך והייתה שם. בזכותה התחלתי ובזכותה הצלחתי לסגל לעצמי אורח חיים תזונתי שעשה לי רק טוב, ואולי הראשון והיחיד שעבר את מחסום השנתיים. לא הייתי דקיקונת, אבל הרגשתי טוב. נראיתי טוב והייתי שלמה עם עצמי. בפעם הראשונה מזה זמן רב, הייתי בטוחה בעצמי וזרקתי את כל שקי הבגדים שחיכו לי בארון.
Oops I Did It Again
אחרי שהודיתי שיש לי הפרעת אכילה והתמכרות, קרה לי מה שקרה להרבה מאוד נגמלים. ערעור קטן של האיזון, ואופס נפרצו הגבולות. (מאוחר יותר הסבירו לי באברהמסון שאיזור במח שאחראי על נושא השליטה בדחפים בשילוב הורמונים שמגיבים לחומרים ספציפיים במזון, פשוט כבוי אם אתה בגמילה, וניצת עם כל חשיפה לחומר הממכר – במקרה שלי סוכר וגלוטן). הרי להבדיל מגמילה מאלכוהול, סמים, וקניות, מזון הוא צורך קיומי. אי אפשר להימנע ממנו לחלוטין.
היו תירוצים למה התדרדרתי: כאבי גב בעקבות תאונת דרכים, עומס בעבודה וכו'.
מכאן הסכרים באמת נפרצו הגעתי למשקל השיא של חיי.
נחתי שלוש שנים, והנני כאן. בוגרת יותר, בטוחה יותר,חזקה יותר. מאמינה בכל מאודי שאני אצליח.
אצליח לשפר את איכות חיי, את ההרגשה האישית ולהקרין זאת על סביבתי.
יש לי בגדים לכל מידה בדרך למטה. אני הולכת להיפטר בכל שלב של הירידה במשקל, מהבגדים במידות שאני לא הולכת לחזור אליהן.