ע"פ ביה"ס להורים אפשר גם אחרת. משתמשים במה שנקרא אדיבות תקיפה. ההורה תקיף (לא תוקפן) לגבי הערכים החשובים לו: ניקיון, סדר וזמנים. האדיבות באה לידי ביטוי בלתת לילד לבחור איך הוא רוצה ללכת לאמבטיה- בכיף או לא בכיף. בכיף זה ברצון, לא בכיף- זה עם הבכי שלו, צעקות, טרוניות ועוד.
אל תשכחו שזאת הבחירה שלו. פשוט מכריזים שהגיע שעת הרחצה ושואלים את האוצר שלנו איך הוא רוצה לבוא בכיף או לא בכיף. מחכים לתשובה או תגובה לא מתווכחים, לא מסבירים אלא פועלים. אם הוא מרים את הכתפיים או נשאר נטוע במקומו אומרים- טוב אז אני מבינה שבחרת ללכת לא בכיף. מרימים אותו באהבה רבה ומכניסים למקלחת. גם אם הוא בוכה ומתחנן על נפשו מקלפים ממנו באהבה את הבגדים ומקלחים.
מניסיוני כל פעם שלקחתי את ילדי למקלחת חשבתי שהשכנים יזמינו משטרה בגלל הצעקות אח"כ הבנתי שהם לא שומעים את הבכי של הילדים שלי אלא את הבכי של הילדים שלהם. בקיצור כולנו עסוקים באיך אנחנו נראים, אולי אנחנו הורים לא טובים- אל דאגה. עדיף לתת לילד לבחור איך הוא רוצה להתקלח מאשר להתיש את עצמנו בוויכוחים כמה זה חשוב ולמה הוא עושה לנו את זה.
בזמן המקלחת אם הילד נרגע ונהנה על הכייפק, אם לא- לא כדאי לדבר פשוט לרחוץ אותו לנגב ולהוציא. אפשר להגיד: "אני רואה שבחרת להתקלח לא בכיף אולי מחר תבחר אחרת". הרעיון שעומד מאחורי התקיפות האדיבה שאפשר ליישם אותה גם כשקמים בבוקר וממהרים להגיע לגן, גם כשנכנסים למכונית וחוגרים את חגורת הבטיחות ובכל דבר שכרוך בפעולות היום יומיות.
אנחנו עומדים על שלנו באדיבות ובחמלה כלפי הילד והוא בוחר ונושא בתוצאות הבחירה שלו. להזכירכם שגם לילד צעיר יש יכולת לבחור את מצב הרוח שלו והפעולות שלו. כשאנחנו לא מתערבים בחירה שלו- לא מתווכחים אז אנחנו גם לא משפילים אותו כמו שלפעמים יוצא לנו (עם כוונות טובות) להגיד: למה אתה מתנהג כמו תינוק?, מה אתה בוכה?, כל מה שרצית עשיתי היום, אתה ילד רע ועוד. הוא עצוב, לא בא לו להתקלח- מותר לו להיות עצוב. למרות שמאוד קשה לנו עם זה, אבל עצב הוא רגש כמו שמחה ולגיטימי, אם לא נותנים לו לחוות עצב יהיה לו קשה להבחין וליהנות מהשמחה.
אתם ההורים, אם אתם רוצים להיות הורים טובים, זוהי הדרך הכי פחות פוגעת ללמד את הילד שיש דברים שעושים גם אם לא בא. כשילדכם יראה שאתם לא מתרגשים מהתגובות שלו ופועלים ואין לו מזה שום "רווח" הוא מהר מאוד יבין שאתכם לא משחקים כשמדובר בדברים שחייבים לעשות ואולי אפילו יוותר במשך הזמן על הבכי והפרצוף החמוץ.
תחשבו מה קורה כשהוא חולה וחייב לקבל תרופה האם אתם מוותרים בגלל שהוא לא רוצה?- בטח שלא! וכשהוא רץ לכביש? אתם עסוקים בהסברים ובהרצאות? לא! אתם פשוט תופסים אותו ודואגים שיהיה בריא ושלם. אז אם חשוב לכם שיתרגל ללכת לאמבטיה או להיכנס למכונית לחגור חגורת בטיחות וכל השאר- תנסו אדיבות תקיפה. ודרך אגב, אל תתאכזבו אם הוא יבחר לעשות את זה לא בכיף, יש לכבד את בחירתו זה אומר שהוא לא חייב להיות שמח מותר גם לו.