גיל שנתיים הוא לא גיל פשוט ומאופיין בין היתר גם בהתקפי זעם, כאב גדילה וקשיים חברתיים. פעוטות בגיל הזה, לרוב כבר פיתחו יכולות מוטוריות ושפתיות שעימן מתפתחת גם תודעה עצמית חדשה המעניקה להם עצמאות רבה.
לצד התפתחות העצמאות שלו, הפעוט עדיין חסר אונים, אינו מצליח תמיד להסביר את רצונותיו ותלוי בהוריו לביצוע פעולות יום-יומיות, דבר שגורם לו לתסכול רב.
הורים רבים מדווחים על בכי ללא סיבה, לפעמים עד כדי הקאה, מבלי לדעת אם מדובר בכאב פיזי או בתופעה התנהגותית שאינה קשורה למצב הבריאותי.
ד"ר דורון כרמי מומחה באנדוקרינולוגיה ורפואת ילדים, מסביר את התהליכים שעוברים על ילדים בגיל זה ומסייע לכם, להבין את הבכי ולהתאים את הטיפול וההתייחסות לכל מצב.
אז מדוע גיל שנתיים הנורא הוא בעצם כל כך "נורא"?
גיל שנתיים קשור לרוב להתנהגויות מאתגרות ולהתקפי זעם, ולכן, הוא מכונה "גיל שנתיים הנורא". עם זאת, חיוני להבין שהתנהגויות אלו הן חלק נורמלי מהתפתחות הילד. במהלך שלב זה, ילדים עוברים שינויים קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים משמעותיים. הם בוחנים את עצמאותם, מבטאים את האוטונומיה החדשה שלהם ולומדים לתקשר את הצרכים והרצונות שלהם. אבני דרך התפתחותיות אלו עלולות לעיתים לגרום לתסכול והתרסה, ולהוביל להתקפי זעם ולהתמוטטות.
בגיל זה, הילדים כבר התחילו ללכת ואף לרוץ ולהשתולל וכעת הם גם מרחיבים במהירות את אוצר המילים וכישורי השפה שלהם. הם עשויים להיאבק לבטא את עצמם ביעילות, מה שיוביל לתסכול והתפרצויות. זה חיוני למטפלים להיות סבלניים ומבינים בשלב זה, ולהציע תמיכה והכוונה כדי לעזור לילדים לפתח את כישורי התקשורת שלהם.
בנוסף, ילדים בני שנתיים מפתחים תחושת זהות עצמית ועצמאות. הם רוצים לעמוד על ההעדפות והבחירות שלהם, מה שעלול להתנגש עם ציפיות ההורים. זה יכול להוביל למאבקי כוח ולהתנהגויות של בדיקת גבולות. הבנה שהתנהגויות אלו הן חלק נורמלי מהתפתחותן יכולה לעזור למטפלים לנווט את השלב הזה באמפתיה ובחמלה.
יתר על כן, ילדים בני שנתיים לומדים גם כיצד לנווט באינטראקציות חברתיות ובמערכות יחסים. הם מתחילים להבין מושגים כמו שיתוף, תורנות ואמפתיה. עם זאת, ייתכן שעדיין אין להם את כישורי הוויסות הרגשי להתמודד עם קונפליקטים או תסכולים כראוי. זה יכול לגרום לתוקפנות או להתמוטטות במהלך אינטראקציות חברתיות.
ממאפייני גיל שנתיים:
התקפי זעם
התקפי זעם, או בשמם המקצועי: טנטרום, הם תופעה שכיחה שנובעת מתחושת התסכול המתמשכת, בשל הפער בין הרצון לעצמאות לבין התלות בהורה. התקפי הזעם יכולים להתרחש בשל סירוב של ההורה להעניק משהו לילד, או ניסיון של ההורה ליזום פעילות, כמו החלפה או הלבשה.
בהתקף זה, הכעס משתלט על הפעוט וגורם לו להתפרצות חסרת שליטה, לבכי היסטרי, לזריקת איברים ולהשתטחות על הרצפה. זוהי אינה פעולה שהילד עושה מתוך בחירה, אלא חסרה לו היכולת לווסת את הכעסים שלו.
הוא אינו מודע למה שהוא עושה ואף נבהל לעיתים מעוצמת הרגש שיוצאת ממנו. ההתמודדות היעילה ביותר עם התקפי זעם היא שמירה על קור רוח, הצבת גבולות ברורים והענקת תמיכה וחום לפעוט עד שזה עובר.
קושי בהסתגלות לשינויים
לעיתים פעוטות מבטאים במהלך הלילה תגובות פיזיות לאירועים רגשיים שעברו עליהם במהלך היום, כמו: קושי בהסתגלות לגן ילדים או משפחתון חדש, מעבר דירה, מצוקה חברתית וכדומה. תופעות רגשיות אלו עשויות להתבטא בכאבים של ממש, בעיקר בבטן, בראש או ברגליים.
הורים רבים נוטים לחשוב שמכיוון שהילד בריא לחלוטין בשעות היום, לא מדובר בכאבים פיזיים אלא בניסיון להשיג דחייה של שעת השינה, אך ילדים בגיל שנתיים אינם ממציאים כאבים. אם בנוסף לבכי בשעות הלילה מופיעים גם שינויים בהתנהגות במהלך היום, הפרעות שינה, הקאות, עייפות יוצאת דופן או התבודדות שאינה אופיינית, כדאי לבחון אפשרות לקבלת ייעוץ התנהגותי.
כאבי גדילה וההתמודדות איתם
אחרי שעברתם בהצלחה את הגזים וצמיחת השיניים, תופעת הגדילה הבאה בתור היא כאב הגדילה. לרוב, מדובר על כאב בשרירי הרגליים שמגיע בשעות הערב והלילה ומופיע בגלים שנמשכים כעשר דקות.
כאב הגדילה אינו גורם לחום, נפיחות או לתופעות חיצוניות אחרות, אך עשוי להיות חזק מאוד. כאב גדילה אינו אירוע חד פעמי אך הופעתו אינה סדירה, לכן יכולים להיות יום או יומיים עם כאב גדילה, לאחר מכן שבוע של הפוגה וחוזר חלילה.
כאב הגדילה אופייני בעיקר בקרב ילדים פעילים שמשתמשים הרבה בשרירים שלהם, אך חשוב לבצע אבחון אצל רופא הילדים כדי לאשר שאכן מדובר בכאב גדילה. הטיפול המתאים הוא לרוב על ידי עיסוי וחימום האזור הכואב, ושימוש בתרופות לשיכוך כאבים שמותאמות לפעוטות.
האם התקפי הזעם אצל הילד הם נורמליים?
התקפי זעם הם תופעה שכיחה אצל פעוט בגיל שנתיים, וחשוב שההורים יבינו שהם חלק נורמלי מהתפתחות הילד. כאשר ילד חווה התקף זעם, זה עשוי להיות תוצאה של תסכול, חוסר יכולת לתקשר את צרכיו ביעילות, או רצון לעצמאות.
התפרצויות אלו כרוכות לעיתים קרובות בבכי, צרחות, בעיטות ואפילו מכה או נשיכה. בעוד שההורים יכולים להתמודד עם התקפי זעם, חשוב לזכור שהם תגובה טבעית לרגשות מכריעים.
חשוב להבדיל בין התקפי זעם רגילים לאלו שעלולים להצביע על בעיה בסיסית. התקפי זעם רגילים נוטים להיות קצרי מועד ומתרחשים באופן ספורדי. לעתים קרובות הם מופעלים על ידי תסכול, עייפות, רעב או רצון לתשומת לב. מצד שני, התקפי זעם ממושכים ותכופים עשויים להוות סיבה לדאגה ויכולים להעיד על נושאים כמו רגישות חושית, עיכובים התפתחותיים, קשיים רגשיים ואפילו מצב של תסמינים לחרדת נטישה.
במהלך התקף זעם, חיוני שההורים יישארו רגועים ושלווים. תגובה בכעס או בתסכול יכולה להסלים את המצב עוד יותר. במקום זאת, ההורים יכולים לנסות להבין את הגורם הבסיסי להתקף הזעם ולטפל בו בהתאם. זה עשוי להיות כרוך במתן נוחות, הסחת דעת או מתן גבולות וגבולות מתאימים. חשוב לזכור שהתקפי זעם אינם שיקוף של כישורי הורות אלא חלק נורמלי בהתפתחות הרגשית של הילד.
אם הורים מודאגים מהתדירות או עוצמתם של התקפי הזעם של ילדם, זה עשוי להיות מועיל להתייעץ עם רופא ילדים או מומחה להתפתחות הילד. הם יכולים לספק הדרכה ותמיכה בניהול התנהגויות מאתגרות ולהציע אסטרטגיות שיעזרו להורים להתמודד ביעילות.
פענוח דפוסי הדיבור בגיל שנתיים
בגיל שנתיים ילדים מפתחים במהירות את כישורי השפה שלהם. למרות שאוצר המילים שלהם עדיין מוגבל, הם מתחילים ליצור משפטים ולהביע את מחשבותיהם ורגשותיהם. חשוב שהורים יבינו את דפוסי הדיבור האופייניים של ילד בן שנתיים כדי לתקשר איתם בצורה יעילה.
בשלב זה, ילדים מרבים להשתמש במילים פשוטות ובביטויים קצרים כדי להעביר את הצרכים והרצונות שלהם. המשפטים שלהם עשויים להיות שגויים מבחינה דקדוקית, והם עלולים להיאבק בהגייה. מקובל שהם משמיטים צלילים או הברות מסוימות, מה שעלול לפעמים להקשות על הבנת הדיבור.
הורים יכולים לעזור להקל על התפתחות השפה של ילדם על ידי השתתפות בשיחות תכופות ומתן הזדמנויות עבורם לתרגל דיבור. חשוב להקשיב בתשומת לב לניסיונות התקשורת שלהם ולהגיב בעידוד ותמיכה. שימוש בשפה פשוטה וברורה, כמו גם חזרה והרחבה על המילים שלהם, יכול לעזור להם לפתח את אוצר המילים ומבנה המשפט שלהם.
חשוב גם לזכור שכל ילד מתפתח בקצב שלו. בעוד שלחלק מהילדים בני שנתיים יש אוצר רחב של מילים והם יכולים ליצור משפטים מורכבים יותר, אחרים עשויים עדיין להיות בשלבים הראשונים של התפתחות השפה. זה חיוני להיות סבלני והבנה, לאפשר לילד להתקדם בקצב שלו.
אם להורים יש חששות לגבי התפתחות הדיבור של ילדם, רצוי להתייעץ עם פתולוג דיבור או רופא ילדים. אנשי מקצוע אלה יכולים להעריך את כישורי הדיבור והשפה של הילד ולספק התערבויות מתאימות במידת הצורך.
קביעת שגרה מסודרת: עד כמה זה חשוב?
שמירה על סדר יום מסודר מהווה כדבר חיוני בחייו של ילד בן שנתיים. בכוחה של שגרה לספק תחושת ביטחון, יציבות ויכולת חיזוי, שהם חיוניים להתפתחותם הכוללת. קיום שגרת יומיום עקבית עוזר לילדים להבין את הציפיות, מפחית חרדה ומקדם תחושת שליטה ועצמאות.
ראשית, השגרה מספקת מבנה וארגון ליום הילד. היא עוזרת לקבוע זמני ארוחות קבועים, זמני תנומות וזמני שינה, החיוניים לרווחתם הפיזית והרגשית. על ידי שמירה על שגרה, ילדים לומדים לצפות ולהתכונן לפעילויות שונות, שיכולות להפחית התקפי זעם ומאבקי כוח.
שנית, השגרה תומכת בפיתוח כישורי חיים חשובים. לדוגמה, קיום שגרת בוקר קבועה הכוללת משימות כמו צחצוח שיניים, התלבשות ואכילת ארוחת בוקר מלמדת ילדים על היגיינה אישית וטיפול עצמי. באופן דומה, שילוב פעילויות משחק, קריאה ולמידה בשגרת היומיום מקדם התפתחות קוגניטיבית וחברתית.
בנוסף, שגרה יכולה גם לעזור במעברים ובשינויים. ילדים בני שנתיים מתמודדים לעיתים קרובות עם מעברים, כמו יציאה מהבית או מעבר מפעילות אחת לאחרת. על ידי שילוב פעילויות מעבר ומתן אזהרות לפני שמתרחש שינוי, ההורים יכולים לעזור לילדם לנווט מעברים בצורה חלקה יותר.
התמודדות עם ביעותי לילה: איך להשיג לילות שלווים?
שינה טובה בלילה יכול להיות אתגר כאשר יש בבית ילד בן שנתיים שחווה ביעותי לילה. ביעותים אלו יכולים לנוע מקרבות לפני השינה והתנגדות לשינה ועד יקיצות לילה תכופות ושינה חסרת מנוחה. כהורה או מטפל, חשוב להקים שגרת שינה שתקדם תחושת ביטחון ורוגע לילדכם.
אסטרטגיה יעילה אחת היא ליצור שגרת שינה עקבית ומרגיעה. שגרה זו יכולה לכלול פעילויות כגון קריאת סיפור לפני השינה, אמבטיה חמה או עיסוק בשקט לפני השינה. על ידי הקפדה על אותה שגרה בכל לילה, ניתן לאותת לילד שהגיע הזמן להירגע ולהתכונן לשינה.
עוד טיפ מועיל הוא ליצור סביבה ידידותית לשינה. יש לוודא שחדר השינה שקט, חשוך ובטמפרטורה נוחה. כדאי לשקול להשתמש במנורת לילה או במכונת סאונד מרגיעה כדי ליצור אווירה שלווה. בנוסף, חשוב לוודא שהמיטה או העריסה של ילדך נוחה וללא הסחות דעת.
אם הילד מתעורר במהלך הלילה, חשוב להיענות לצרכיו ובמקביל לעודד אותו להרגעה עצמית ולחזור לישון באופן עצמאי. מומלץ לספק ביטחון ונוחות, אך יחד עם זאת להימנע מגירוי נרחב או עיסוק בפעילויות שעלולות לשבש עוד יותר את דפוסי השינה שלהם.
חשיבות המשחק והאינטראקציה החברתית
משחק ואינטראקציה חברתית ממלאים תפקיד חיוני בהתפתחותם של ילדים בני שנתיים. חשוב לוודא שילדים מקבלים מספיק הזדמנויות לעסוק במשחק ולתקשר עם אחרים. המשחק מאפשר לילדים לחקור, ללמוד ולפתח מיומנויות חשובות כמו פתרון בעיות, יצירתיות ותקשורת.
אינטראקציה חברתית במהלך המשחק עוזרת לילדים לפתח מיומנויות חברתיות ורגשיות, כגון שיתוף, תורנות ואמפתיה. זה גם מאפשר להם ללמוד כיצד לנווט במצבים חברתיים ולבנות מערכות יחסים עם בני גילם.
כהורה או מטפל, חיוני לספק הזדמנויות רבות לילך לעסוק במשחק מובנה ובלתי מובנה כאחד. משחק מובנה יכול לכלול פעילויות כגון פאזלים, אבני בניין, או משחק העמדת פנים עם כללים וקווים מנחים ספציפיים. מצד שני, משחק לא מובנה מאפשר לילדים לחקור בחופשיות את תחומי העניין והדמיון שלהם, בין אם זה משחק בצעצועים, ציור או עיסוק בדמיון.
עידוד אינטראקציה חברתית יכולה להיות מושגת באמצעות תאריכי משחק, הצטרפות לקבוצות משחקים או רישום הילד לגן או למעונות יום. סביבות אלו מספקות הזדמנויות לילדים לקיים אינטראקציה עם בני גילם, ללמוד זה מזה ולפתח מיומנויות חברתיות חשובות.
יתר על כן, חשוב להדגים ולעודד התנהגויות חברתיות חיוביות במהלך המשחק. יש ללמד את הילד על שיתוף, תורנות וחביבות כלפי אחרים. חשוב לשבח על מאמצים כאשר הילד מציג כישורים חברתיים חיוביים ולספק הדרכה כאשר מתעוררים קונפליקטים.
זה גם חיוני להבטיח שזמן מסך לא יחליף או יגביל הזדמנויות למשחק ואינטראקציה חברתית. זמן מסך מוגזם עלול להפריע להתפתחות מיומנויות חברתיות ולהגביל את היתרונות של משחק. הגדר מגבלות על זמן המסך ותעדוף עיסוק בפעילויות המקדמות משחק ואינטראקציה חברתית.
התמודדות עם אכלנות בררנית
הורים רבים לילדים בני שנתיים יכולים להתייחס לאתגרים של התמודדות עם אכלנים בררנים. זה יכול להיות מתסכל ומדאיג כאשר הילד מסרב לאכול מזונות מסוימים או רק רוצה לאכול מגוון מוגבל. עם זאת, חשוב להבין שאכילה בררנית היא לרוב רק שלב שעוברים ילדים רבים.
בשלב זה של התפתחות, ילדים בוחנים את עצמאותם ומצהירים על העדפותיהם. זה יכול להתבטא בהרגלי האכילה שלהם כשהם הופכים סלקטיביים יותר לגבי המזונות שהם מוכנים לנסות או לאכול. חשוב לזכור ששלב זה הוא בדרך כלל זמני ושרוב הילדים בסופו של דבר צומחים ממנו.
כדי להתמודד עם השלב הזה, חיוני ליצור סביבת ארוחה חיובית. הציעו מגוון של מאכלים מזינים ועודדו את ילדכם לנסות דברים שונים, אך הימנע מללחוץ או להכריח אותו לאכול. חשוב לכבד את התיאבון שלהם ולאפשר להם לווסת את הצריכה שלהם.
הפכו את שעת הארוחה לחוויה נעימה ונינוחה על ידי ישיבה משותפת כמשפחה והשתתפות בשיחה. הימנע מהסחות דעת כמו מסכים או צעצועים, מכיוון שהם עלולים להרחיק מההתמקדות באכילה. על ידי יצירת אווירה חיובית ומהנה, אתה יכול לעזור לעודד את ילדך להיות פתוח יותר לנסות מאכלים חדשים.
יש לזכור שזה נורמלי שלילדים יש העדפות מזון ולא אוהב. עם זאת, אם האכילה הבררנית של הילד הופכת לקיצונית ומתחילה להשפיע על הגדילה והתזונה שלו, ייתכן שיהיה מועיל להתייעץ עם איש מקצוע רפואי לקבלת הדרכה ותמיכה.
אז איך עוברים את גיל שנתיים הנורא בהצלחה?
להלן מספר טיפים אשר יישומם יוכל לסייע לכם להגיע לגיל 3 (אשר נחשב לרוב להרבה פחות נורא) בשלום ובהצלחה:
- הקפידו לשדר לילד סמכות הורית – היו ברורים, בטוחים וחד משמעיים.
- דאגו להציג חזית מאוחדת כשאתם מתנהלים מול הילד – חשוב ששני ההורים יהיו מאוחדים.
- הציבו לילד גבולות – לא כל מה שהילד רוצה או צריך לקבל (הצבה של גבולות כבר בגילאים הללו יקנו לו כלים חשובים גם להמשך החיים).
- אל תשכחו לתת לילד חיזוקים חיוביים – כשהוא מתנהג יפה אל תשכחו לפרגן ולהחמיא.
- נסו לא להסתכל על גיל שנתיים כ"נורא" מלכתחילה – נקודת המבט שלכם יכולה להשפיע רבות על הדרך בה פרק הזמן הזה יעבור.
באדיבות כצט, יצרנית ומשווקת "טיפטיפות" – סדרת תרופות לתינוקות
